<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ברכה</h1>
<h2>דף ז:</h2>
יחי ראובן ואל ימות [דברים ל"ג]. מה עניין זו לזו, משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, שהוא נפטר מבניו הן מלוין אותו, אמר להם צריכין אתם כלום ממני, אמרו לו אין לנו צורך אלא שתרצה לאחינו הגדול. כך אילמלא השבטים לא נתרצה הקב"ה אל ראובן, ולכך סמך יחד שבטי ישראל, נתפלל [משה] יחי ראובן וגו' ואל ימות במעשה בלהה, לפי שנתכוין לטובה. וזאת ליהודה. סמך ללמד (מה) [מי] גרם לראובן שנ' בו ואל ימות, יהודה שהודה במעשה תמר, כשראה ראובן [כן] גם הוא הודה שנ' (איוב ט"ו י"ח) אשר חכמים יגידו.
שמע ד' קול יהודה [דברים ל"ג]. נתפלל משה על שבטו של יהודה, אמר לפניו כל זמן שיהא שבט יהודה בצער ויתפלל לפניו שתעלה אותו מצרתו. ואל עמו תביאנו. שנקבר בארץ. ידיו רב לו. בשעה שהרג עשו, וכן אמר יעקב (בראשית מ"ט ח') ידך בעורף אויביך, שהרג את עשו. וק"ק לר"ץ דאמרי' במס' סוטה [י"ג ע"א] כי חושים הרגו. וי"ל חושים הכהו בדקר ולא מת עדיין עד שהרגו יהודה.
<h2>דף יג.</h2>
שמע ד' קול יהודה [דברים ל"ג]. נתפלל משה על שבטו של יהודה, אמר לפניו כל זמן שיהא שבט יהודה בצער ויתפלל לפניו שתעלה אותו מצרתו. ואל עמו תביאנו. שנקבר בארץ. ידיו רב לו. בשעה שהרג עשו, וכן אמר יעקב (בראשית מ"ט ח') ידך בעורף אויביך, שהרג את עשו. וק"ק לר"ץ דאמרי' במס' סוטה [י"ג ע"א] כי חושים הרגו. וי"ל חושים הכהו בדקר ולא מת עדיין עד שהרגו יהודה.
<h2>דף יג:</h2>
תבואתה לראש יוסף [דברים ל"ג]. פי' ליוסף שבא לראש למצרים יחיד ונמכר שם (הוא בא בראש למצרים) והוא עתיד לבא לראש לעתיד לבא. פסק פי' זה משיח בן אפרים שיבא קודם משיח בן דוד. ולקדקוד נזיר אחיו. כל לשון נזיר לשון רחוקה. כך הרחיקוהו אחיו ועשאוהו כנכרי שמכרוהו.
<h2>דף יד.</h2>
וזאת הברכה אשר ברך משה [דברים ל"ג]. לפי שהוכיחן משה ודיבר להן דברים קשים לישראל, כדי לנחמן חזר ובירך אותם כל שבט ושבט בפני עצמו, וחזר וכללן כולן בברכה שנ' (דברים ל"ד כ"ח—כ"ט) וישכון ישראל וגו' ואומר אשריך ישראל. והיה בשעה שש יום של ז' באדר כדפי' בפטירת משה. וממנו למדו כל הנביאים הושע ויואל ועמוס וירמיה שתחילת דבריהם קשין וסופן ניחומין. ד"א וזאת הברכה, זשה"כ (תהלים קי"ט ק') מזקנים אתבונן, ממקום שהניח אברהם שנ' (בראשית כ"ד א') ואברהם זקן התחיל יצחק לברך שנ' ויהי כי זקן יצחק [וכו'] ויקרא את עשו וגו', ממקום שהניח יצחק בקריאת בנו לברכו [שנאמר (בראשית כ"ח א') ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו] התחיל יעקב לברך את בניו שנ' (שם מ"ט א') ויקרא יעקב אל בניו וגו', ממקום שסיים יעקב בוזאת שנ' (בראשית שם) וזאת אשר דבר להם אביהם התחיל משה לברך שנ' וזאת הברכה וגו', כלומר וזאת הברכה מוספת על ברכתו של יעקב שבירך השבטים חזר משה ואמר זאת הברכה ובמקום שסיים משה באשריך ישראל (ל"ג כ"ט) התחיל דוד ספרו אשרי האיש. לפני מותו. וכי תעלה על דעתך שבירך משה לאחר מותו, אלא סמוך למותו לאחר שהוכיחן.
<h2>דף לו:</h2>
וליוסף אמר מבורכת ד' ארצו [דברים ל"ג]. חלק יוסף מבורך מכל הארצות. ממגד שמים מטל. שיהא טל מצוי כל השנה. ומתהום רובצת תחת. שתהא מרובצת במעיינות.
<h2>דף לז.</h2>
לבנימן אמר ידיד ד' [דברים ל"ג]. חביב בנימין מכל אוהביו שנקרא ידיד שהוא חביב יותר מכל אוהביו, ששה נקראו ידיד, הקב"ה שנ' (ישעי' ה' א') אשירה נא לידידי, אברהם (ירמי' י"א ט"ו) מה לידידי בביתי, בנימן שנ' ידיד ד', שלמה (ש"ב י"ב כ"ה) ויקרא שמו ידידיה, ישראל שנ' (ירמי' י"ב ז') ונתתי את ידידות נפשי בכף אויביה, בית המקדש שנ' (תהלים פ"ד ב') מה ידידות משכנותיך. יבאו ישראל שנקראו ידידים ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד בחלקו של בנימין שנקרא ידיד ומפני מה זכה בנימין ששרתה שכינה בחלקו, לפי שכל השבטים נולדו בחו"ל ובנימין נולד בארץ ישראל... ד"א לכך זכה בנימין, לפי שכל השבטים היו במכירת יוסף לבד מבנימין, אמר הקב"ה אין אני אומר לאלו שיבנו ביהמ"ק בחלקם, לפי שלא אתמלא עליהם רחמים אם יתפללו לפני לפי שלא רחמו במכירת יוסף אחיהם, לכך ציוה לבנות בית הבחירה בחלק בנימין.
